השתלמות מנהלות חדרה

ביום רביעי בצהריים, בשבוע של “אחרי החגים”, התכנסנו בחווה החקלאית מפקחת אחת ועשרים המנהלות (ושני המנהלים) של בתי הספר היסודיים בחדרה, אור עקיבא ובנימינה.

המפגש אצלנו היה חלק מהשתלמות שנתית של המנהלים, סביב למידה משמעותית.

אני חושב שדווקא בבית הספר הממלכתי יש מקום וצורך לעסוק בשמיטה ובערכים שבסיסה,, שכן בהיותה משוחררת מדקדוק בפרטי מצוות והלכות יש לה כר נרחב לפרשנות ולחיבור בין הערכים שמביאה השמיטה ובין המציאות המודרנית.

אז איך מחברים למידה התנסותית ושנת שמיטה?

התחלנו בפעילות ODT, המדמה תחרות בלתי פוסקת על משאבים (בלי להזכיר שמיטה). המנהלות התחרו (או ניסו ליצור שיתופי פעולה, או התייאשו, או “רימו”) אבל העיקר- היו בתוך המשחק.

מתוך המשחק עלו שאלות ואמירות על אמון ותחרותיות, על טבע האדם ועל הדמיון או בין המשחק ובין המרוץ הבלתי פוסק, שמאפיין לעתים את החיים או את החברה שלנו (ועדיין  לא אמרנו מילה על שמיטה).

עם האנלוגיה הזו, למרוץ החיים יצאנו לסיור התנסותי בחווה, והשווינו את המרוץ המודרני לחברה החקלאית “של פעם”.

ראינו את גן הירק השמוט, והזדהינו עם חוויית הוויתור על עמל עבודה ורכוש, שתלמידי החווה חשים שלנו מרגישים (“אבל אני עבדתי והזעתי בשביל הגן ירק, למה שמישהו אחר יקח לי את החסה?”)

רק עכשיו, הוצגה גיבורת האירוע – השמיטה.
השמיטה היא ההפסקה במרוץ, רעיון שנועד, בין היתר, לפתור את מצוקת התחרותיות. לשחרר לא רק את האדמה, אלא גם את האדם מכבלי היומיום.

החלק האחרון בהשתלמות היה למידה בית מדרשית של השמיטה, בצל האלון הגדול שלנו.

תדהר גוטמן, מנחת  “קולות”, השתתפה בהשתלמות מראשיתה, וכעת קיבצה את קצוות החוטים, ההתנסות, התובנות, האמירות והרגשות שעלו במהלך המשחק והסיור לכדי לימוד.

תדהר בחרה לעסוק בזמן הקצר שעמד לרשותנו בשאלת האמון, כמרכיב בסיסי בהבנת הקושי לקיים את שנת השמיטה וכמרכיב שעלה לכל אורך ההשתלמות.

בהכנת ההשתלמות היתה לנו התלבטות לגבי זמן הלימוד הקצר, אך נושא האמון קשר בין כל חלקי ההשתלמות והרחיב את הלימוד לחוויה שהחלה עוד לפני המפגש עם המקורות: סדנת הODT המחישה את הצורך בשמיטה, בוויתור, באמון, בחברה אחרת, והסיור נתן הזדמנות לחוות שמיטה מעיני החקלאי (או מעיני החברה בעולם העתיק),  ולבסוף, הלימוד קשר היטב את החלקים הראשונים עם הלימוד הבית מדרשי.
בעזרת הטקסטים, המנהלות עברו בשדות עם רבי עקיבא וריש לקיש בעקבות השמיטה וחקרו את הכוונה, בלימוד שהיה מאוד שכלתני ובעת ובעונה גם מאוד רגשי והעלה תחושות, אמונות ופרקטיקות מהיומיום בחיי בתי הספר שלהן וכלל הצעות ליישום הערכים שנלמדים מקיום שנת השמיטה בתוכן.

עשרים מנהלות ושני מנהלים של בתי ספר ממלכתיים התחברו, התווכחו, ועסקו במשך שלוש שעות בלמידה התנסותית של שנת השמיטה. האבן נזרקה למים.
אני מקווה שבחזרה שלהן לבתי הספר שלהם האדוות יתפשטו, כך שגם התלמידים יחוו משהו מהחוויה שחווינו אנחנו בחווה החקלאית ויפגשו את השמיטה כערך אישי, חברתי וסביבתי וכמרכיב בזהות שלהם.

נתי קרנות