אליעזר ויין נולד למשפחה דתית בת שמונה נפשות, בעיירה קטנה בצפון פולין, ליד העיר סובאלקי.
בגיל ארבע-עשרה נשלח לישיבה בעיר הגדולה. כשהתבגר מעט, נפגש בבני נוער יהודיים שרוח ההשכלה דבקה בהם וגם הוא החל לקרוא ספרות חילונית ואף שירה, רחמנא ליצלן. באותם ימים גילה את “צעירי ציון” אשר שמו להם למטרה לעבור הכשרה כמורים ולעלות לארץ הקודש. האפשרות להגשים את החלום מן התפילה “בשנה הבאה בירושלים הבנויה”, הפך בר-השגה, ואושרו של אליעזר היה רב. הוא הודיע להוריו שעליו לעזוב את הישיבה, כי הוא רוצה להצטרף מיד לסמינר המכשיר מורים לעברית ולמקצועות כלליים.
בשנת 1924, כשהוא בן עשרים וחמש, דרכו רגליו על אדמת הקודש. בירושלים חיכה לו סבו שהגיע מוקדם יותר, והיה לו לתומך ויועץ. שאר המשפחה עלתה רק לאחר כמה שנים בהרכב חסר. אבי המשפחה נפטר ממחלה והאח הצעיר יהודה ואשתו הטריה, נספו בפרעות שהיו בעיירה.
בראשית דרכו עבד בפרדסים ובשדות. בתקופת שהותו בעזה, שם ארז והעמיס פרי הדר, חלה במחלת מעיים קשה והיה חייב לנוח שבועות אחדים. לאחר שהבריא, השתלם בלימודי ביולוגיה וגיאולוגיה באוניברסיטה העברית שבהר הצופים, ורק אז השתלב במערך המורים השכירים, שהיו מלמדים בקיבוצים ובמושבים. במשך שנתיים גר ולימד כל מורה כזה בבית הספר המקומי והמשיך לישוב הבא.
כך נדד מקיבוץ גניגר, לקיבוץ גבע, לכפר יחזקאל- שם גם היה שומר על סוס. לימד ב’כפר ילדים’ ליד עפולה, בכפר הנוער בן-שמן, בקרית חיים, בכפר הנוער ‘מאיר שפיה’, בזיכרון יעקב, בכפר ויתקין -שם היה גם מציל בחוף בית ינאי וברשותו ‘חסקה’, ואז הגיע לחדרה.
אהבת הארץ הלכה והתחזקה אצלו, ובכל חופשה טייל בהרים ובעמקים לבד, ולעיתים בקבוצה. אליעזר היה חבר בקבוצת ‘המשוטטים’ שיסד הגיאוגרף דוד בנבנישתי, אתם טייל גם בפטרה ובהרי הלבנון.
את אמי, אשתו לאה, הכיר בשייט על הירקון… היא הצטרפה לקבוצת האזנה למוסיקה מודרכת שאליעזר יזם והנחה – היה לו פטיפון שמופעל בעזרת ידית, ואוסף מכובד של תקליטים שבירים עליהם חרוטים ביצועים נדירים של מוזיקאים מפורסמים, בעיקר אהב להקשיב לנגינת כינור ולשירה. באמי מצא שותפה נאמנה לכל תחביביו.
בבית ספר ארלוזורוב לימד טבע וחקלאות, ובאירגון ל’הנחלת הלשון’, לימד עברית ודקדוק. מאות עולים למדו בכיתות ערב בכל ישובי הסביבה: באליכין, באור עקיבא ובגבעת אולגה.
להנאתו הקפיד לשחות כל בוקר בחוף הים באולגה ,ולעתים קרובות היה שואל את ה’חסקה’ מן המציל ומפליג למרחקים.
הדבורים היו אהבתו הגדולה. מתנהל היה בשלווה בין הכוורות וגם לעוזריו מבין הילדים, בחר את השקטים והמתענינים. אלה, הורשו אפילו להוציא ביצית אחת מאזור ההטלה שבחלה, ולשים אותה בזהירות בתא משושה שיש בו מזון מלכות. רק בזכות המנה האצילית הזו, הופכת רימה רגילה (זחל קטנטן), למלכה של ממש.
בחצרנו טיפח גינת ירק גדולה וניסה גידולים שונים ומיוחדים כמו אננס וארטישוק. נטע מטע צפוף של עצי פרי וגפנים. במקום לרסס עטפנו כל פרי ואשכול ענבים בשקית נייר. היתה זו עבודה רבה אך כדי להתגבר על השעמום, שרנו בשלושה וארבעה קולות. אבא, אמא, שמשון אחי הגדול ואני.
גם לאחר שפרש לגמלאות המשיך להדריך את התלמידים בחווה. ליד הכוורות, שעמדו לתפארת, שתל וזרע עם התלמידים צמחי דבש – צמחים בעלי צוף, שהדבורים אוהבות לבקר בהם: קידה שעירה, לוונדר, שיחי יערה ועוד.
יערה – בת אליעזר ויין