תודה לכל מי שהגיע להשתתף בקטיף

"ובשבט חמה הפציעה…" –
אם לשפוט על פי כלי הרכב ברחבה, הגיעו מאות אנשים. אבל זה פחות חשוב.
זהו הקטיף השלישי שלנו השנה, בנובמבר היה גשום והגיעו בודדים, בדצמבר הגיעו כמאתיים, והיום, מזג אוויר מושלם. שמש באמצע החורף. 17 מעלות בצל (וזה לא כל-כך חשוב)
אנשים שואלים כמה עולה ואנחנו עונים: "קודם תסתובבו בפרדס, תטעמו, תריחו, תמששו.
אחר כך, מה שתוציאו אתכם עולה 2 ₪ לקילו. גם זה פחות חשוב.
(יש לנו שלושה מיני תפוזים, ארבעה זני קלמנטינות, לימון, פומלית ואשכוליות. כן, גם זה לא חשוב כל כך)…

יום ללא קניות

יום ללא קניות

יום ללא קניות (היום הבינלאומי ללא קניות, Buy Nothing Day) הוא יום מיוחד בו משתתפים נגד תרבות הצריכה (התנהגות צרכנית של חומריות וצריכת מוצרים מעבר לסיפוקים הכרחיים). המטרה של היום הזה הוא להימנע מקניות למשך יום אחד לפחות.

יום זו מנסה להילחם בסוגיית צריכת היתר, במיוחד בצריכה של מוצרים שאינם נחוצים לסיפוקים הכרחיים, אלא יותר בשל הלחץ והפרסום של החברות הקמעונאיות.

היום הבינלאומי ללא קניות (Buy Nothing Day) יצוין השנה בקנדה ובארה"ב (וגם בישראל) ב – 25 בנובמבר ובאירופה ב – 26 בנובמבר. זו תחילת עונת הקניות העמוסה ביותר בשנה : מהיום שלאחר חג-ההודיה ועד לחג המולד. את היום מציינים בכ – 55 מדינות בעולם, וב – 4 השנים האחרונות גם ישראל, למרות שהוא לא מועד רישמי.

את " היום הבין לאומי ללא קניות" מציינים בעולם החל משנת 1993. מטרתו למחות נגד תרבות הצריכה, ולהראות מה המחיר הסביבתי שהיא גובה – דילול משאבי הטבע מחד ויצירת כמויות פסולת לא- מתכלה מצד שני.

ביום זה אנחנו אמורים להימנע לגמרי מקניות למשך יום אחד ולהקדיש את הזמן למשפחה וחברים, ולהעניק להם חיבה ותשומת לב ולא באמצעות מתנות חומריות. היוזמה הראשונית לקיום היום היתה של ארגון קנדי בשם "מכסחי המודעות" (Adbusters), שנהגו לשנות את הכיתוב בשלטי חוצות עליהן הופיעו פירסומות שעודדו צרכנות .

האם אנחנו צריכים את כל מה שאנחנו קונים? האם ההבטחות המפתות המפוזרות בפרסומות באמת מתקיימות? מתנגדי תרבות הצריכה טוענים שאנחנו קונים מהסיבות הלא-נכונות: לחצים חברתיים לקנות חפצים ומותגים שהם סמלי מעמד בחברה בה מעריכים אדם על פי רכושו, ולא על פי הרעיונות המנחים אותו או המעשים בהם הוא מגשים אותם. המטרה היא כסף או עושר חומרי, וזכורה הסגידה של בני ישראל ל"עגל הזהב" המוזכרת במקרא, ועד ימינו אלה בהם התרבות השלטת היא תרבות ה"רייטינג" , המוכתבת בעיקר על ידי פירסומות.

הידעתם ש – 20% בלבד מאוכלוסית העולם משתמשת ביותר מ – 80% ממשאבי כדור הארץ? . מכאן ש – 80% מתושבי כדור הארץ נאלצים להסתפק במועט, ונשארים עניים, למרות שהם הפועלים המייצרים את רוב מוצרי הצריכה עבור העולם המערבי. הצריכה מתמקדת בארצות המערב – ארה"ב, קנדה, מערב אירופה אוסטרליה ויפאן. אך גם קבוצות של עשירים ממדינות עניות כמו הודו, או קניה משתתפות בחגיגת הצריכה. התוצאה היא שהמשאבים הקיימים, שהיו יכולים להספיק לכולם , אינם מחולקים בדרך שוויונית, ולכן ,מדינות העולם השלישי סובלות ממחסור ומרעב. צפיפות האוכלוסין במדינות העולם השלישי אינה ההסבר היחיד לרעב הקיים במדינות אלה, שאינן צפופות בהרבה מבריטניה, יפאן או הולנד. (לדוגמה: בשנת 1999 היו בעולם רק 29 מדינות שהיו צפופות יותר ממדינת ישראל).

ומה עם הסביבה? לפי דיווחי המשרד לאיכות הסביבה הישראלי, כל אחד מאיתנו מייצר כ – 2.5 ק"ג של פסולת מידי יום! צריך לזכור ששימוש במכוניות, הובלת מוצרי צריכה, הפסולת מהמיפעלים וכמובן האריזות – כל אלה יוצרים את הפסולת שחלקה לא מתכלה גם אחרי הרבה שנים והיא מזהמת את האויר, מדללת את שיכבת האוזון וחודרת למי התהום . כך ש"יום ללא קניות" הוא הזדמנות לבחון שוב מהם הדברים הדרושים לנו באמת, ולראות אם אלה גם הדברים שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים וגם צורכים.

(מתוך הספריה הוירטואלית של מט"ח)

למידה חוץ כיתתית

ביום שלישי עוד היה נדמה שהמפגש של ילדי ג'2 מביה"ס צפרירים בחווה החקלאית, יאלץ להידחות, שוב, עקב מזג האוויר.

למרות תחזית "יתכנו גשמים", ולאחר הכנות רבות, הגיעו הילדים בבוקרו של יום שישי האחרון של השנה האזרחית, ליום למידה חוץ-כיתתית בחווה החקלאית.
 זהו היום הראשון בסדרה של ימים כאלה שתחווה כיתה ג' אחת לשבועיים.

המהלך יוצא לדרך בהנהגת אורלי פייג, מחנכת הכיתה, ובהנחיית המורה אסף דאובר מהחווה החקלאית.

רבות דובר על מגפת הקורונה והשלכותיה על התלמידי, ועל הצורך של בתי הספר בהתבוננות מחודשת על דרכי ההוראה המסורתיות.
כך קרה גם בביה"ס צפרירים, שם החליטו להיענות לאתגר ולהתנסות בלמידה חוץ כיתתית.

הודות לשיתוף הפעולה הטוב בין שני בתי הספר, תל"י צפרירים, בהנהלתה של עדי שאול, והחווה החקלאית "ערוגות פלז", בהנהלתו של ד"ר נתי קרנות, הוחלט שהחווה, אשר מתמחה בלמידה חוץ כיתתית, תקצה מורה לליווי וחניכה של מחנכת הכיתה לאורך התהליך וכן תאפשר לכיתה להגיע אחת לשבועיים למשך יום שלם לחווה ולהפוך את מרחביה לכיתה שלהם.

המהלך מממש שני ציטוטים המדגימים את ה"אני מאמין" של החווה:

"ילד בימינו יכול לספר על יערות האמזונס, אך לא על הפעם האחרונה בה הוא עצמו שוטט בטבע, הקשיב לרוח, או שכב בשדה והביט בעננים" (Louv, 2005)

"ילדים צריכים לחוות את התופעה לפני שילמדו את שמה או יקבלו הסבר על דרך פעולתה" (חוזר מנכ"ל משרד החינוך, תשס"ד).

למידה התנסותית

החווה החקלאית בחדרה מנסה להפיח חיים בגישות חינוכיות כמו הפדגוגיה הטבעית של קומניוס, הפילוסופיה החינוכית של רוסו והלמידה ההתנסותית של דיואי.

אם נדמה את המעשה החינוכי למטוטלת שנעה בין הצד החווייתי לבין הצד האקדמי, נראה שבימינו היא נוטה לצד האקדמי באופן לא מאוזן.

זה בא לידי ביטוי בעודף מבחני הישגים ומדידה ובמחסור חריף בחוויה, בהתנסות ובלמידה בחוץ.

אנחנו מאמינים שפליאה וסקרנות הן תנאים חיוניים להפיכת המידע המציף אותנו לידע.

כך, לפני שניגע במחזור המים בטבע, בהתאדות והתעבות, נשכב עם הילדים על הדשא ונתבונן בעננים, נדלג בין ובתוך שלוליות ונתהה לאן המים נעלמים מהן כשהן מתייבשות.

אנחנו מנסים לאזן את המטוטלת, הלמידה אצלנו מתחילה בהתנסות ובחוויה ולפחות 70% מזמן השיעור אנחנו מחוץ לכיתה (כולל תנאי מזג אוויר קשים).

אנחנו שמחים לאתגר את עצמנו ולפתח פרקטיקות התנסותיות חדשות.

וגם-  מזמינים צוותי הוראה וחינוך לצאת אתנו למסע מרתק של החזרת הלמידה החוץ-כיתתית למקום הראוי לה.

חקלאות מסורתית היום

ביום הראשון של החופש הגדול התקנו את המפרכה ("ריחיים חמור") ופתחנו מרחב פעילות התנסותי חדש- מרחב החקלאות המסורתית.
בסתיו הקרוב תלמידינו יהפכו את הזיתים שימסקו לשמן.

מתקינים את המפרכה

חוזרים לפעילות

התלמידים חזרו לחווה
ואנחנו עם מסכות, נזהרים, (שוב) שוטפים ידיים, מחטאים.
אחרי געגוע, חווים ביחד את המרחבים
ו(כן כן) לומדים- אבל אחרת